אנשים רבים חווים סימפטומים גופניים מלחיצים – דופק מואץ, נשימה כבדה, סחרחורת, תחושת מחנק, לחץ בחזה, נימול בידיים או תחושה שהם עומדים להתעלף. לרוב, הרגע בו מופיעים הסימפטומים האלה מתפרש אצלם כסימן שמשהו חמור קורה. אני עומד לחטוף התקף לב? האם אני מאבד שליטה? מה אם זה לא יעבור?
התגובה האינסטינקטיבית לרוב היא ניסיון להפסיק את התחושות בכל דרך – לנשום בכוח, להזיז את הגוף, לשתות מים, לחפש מקום בטוח או לרוץ לרופא לבדיקה. אבל מה אם אגיד לך שהסימפטומים האלה הם לא התקלה? מה אם הם דווקא הדרך של הגוף לעזור לך להשתחרר ממתח, והניסיון לעצור אותם הוא זה שיוצר את הבעיה האמיתית?
הגוף שלך פועל בצורה חכמה – תן לו לעשות את שלו
תחשוב לרגע על תגובות טבעיות אחרות של הגוף. למשל, כשאתה מתאמץ, הגוף שלך מתחיל להזיע כדי לקרר את עצמו. כשאתה נוגע במשהו חם, היד שלך קופצת אחורה כדי למנוע כוויה. זו לא תקלה – זו מערכת מתוחכמת ששומרת עליך.
אותו דבר בדיוק קורה כשאתה תחת מתח נפשי. הגוף שלך מזהה שהצטברו בתוכך מתחים ולחצים, והוא מפעיל מנגנוני שחרור כדי להחזיר אותך לאיזון. התחושות שאתה חווה – נשימה עמוקה לא רצונית, רעד קל, אנחות – הן דרכים טבעיות להרגיע את המערכת.
זה קורה כל הזמן, גם מבלי שנשים לב. למשל, כשאנחנו רואים משהו מלחיץ בטלוויזיה, באופן אינסטינקטיבי נושמים עמוק, מזיזים את הכתפיים או משפשפים את העיניים. אנחנו לא חושבים על זה – הגוף פשוט עושה את זה לבד כדי לאזן את עצמו.
אבל מה קורה כשהגוף עושה את זה בלי "סיבה ברורה"? כאן בדיוק מתחילה הבעיה.
הלחץ מהסימפטומים – יוצר את הסימפטומים
כאשר אדם חווה תחושה גופנית לא מוסברת, המוח מיד נכנס לכוננות. הדופק עולה? אולי זה התקף לב. הנשימה לא מסתדרת? אולי אני נחנק. התודעה מתחילה לסרוק תרחישים גרועים, ומפעילה מנגנוני חירום שדווקא מגבירים את התחושות עוד יותר.
וזה יוצר לולאה מסוכנת:
הגוף מנסה לשחרר מתח דרך סימפטומים טבעיים.
המוח מפרש אותם כסכנה ומגביר את הדריכות.
החרדה עולה ומובילה לתסמינים נוספים.
האדם נכנס לפאניקה ומנסה להפסיק את הסימפטומים בכל דרך.
ההתנגדות יוצרת עוד מתח, שממשיך להזין את המעגל.
כך למעשה, אנשים רבים לא סובלים מהסימפטומים עצמם – אלא מהפחד שהם יוצרים.
הדרך החוצה: לקבל במקום להילחם
השלב הראשון הוא הבנה עמוקה: הגוף שלך לא פועל נגדך – הוא לטובתך.ככל שתאפשר לסימפטומים להופיע מבלי להיבהל מהם, כך הם יחלפו מהר יותר.
תחשוב על גלים בים. אם תעמוד מולם ותנסה לעצור אותם, הם יפילו אותך. אבל אם תצוף עליהם, הם פשוט ייקחו אותך איתם ויעברו הלאה.
במקום לנסות לדכא את התחושות, תן להן להיות. אם הדופק עולה – תניח לו. אם הנשימה כבדה – תן לה להיות כבדה. ככל שתתנגד פחות, כך הגוף ישלים את תהליך האיזון שלו מהר יותר.
שיטת הטריגון – תכנות מחדש של תגובת הגוף
הסיבה לכך שאנשים נתקעים בלולאה של חרדה היא שהמוח שלהם למד לפחד מהתחושות הגופניות שלהם. זה כמו אלרגיה רגשית – כל פעם שמופיע דופק מהיר או סחרחורת, המוח קופץ למסקנה שצריך "להציל את המצב", מה שמוביל לעוד לחץ.
בדיוק כאן נכנסת שיטת הטריגון, שיטה שפיתחתי לאחר 18 שנות ניסיון עם אנשים שסבלו מחרדות וטראומות קשות. במקום ללמד אותך איך "להירגע" או "לחשוב חיובי", השיטה עוזרת לך למחוק את הקידוד הישן מתת-המודע שלך כך שהגוף שלך יפסיק להיבהל מהתחושות האלה מלכתחילה.
התוצאה?
הגוף מפסיק להפעיל מנגנוני חירום ללא צורך.
מוח מפסיק לפרש כל תחושה גופנית כמשהו מסוכן.
תסמינים מתחילים להיעלם מעצמם – בלי מאבק.
הגוף שלך יודע איך לרפא את עצמו – תן לו את ההזדמנות
אם עשית בדיקות רפואיות והכול תקין, אבל אתה עדיין מרגיש שהגוף שלך "משתגע" – זה סימן שהגיע הזמן להפסיק להילחם בו, ולהתחיל לעבוד איתו.
במקום להתנגד – תאפשר.
במקום להיבהל – תבין.
במקום לפחד – תשתחרר.
Comments