הפחד שזה לא יעבור לעולם הוא הסיבה שזה נשאר

אם אתם סובלים מחרדה, בטח מצאתם את עצמכם חושבים לפעמים" ומה אם זה יישאר ככה לתמיד", "ומה אם שום דבר לא יעזור", "ומה אם אני לא אחזור להיות מי שהייתי פעם".

המחשבות האלו אולי נשמעות הגיוניות, כי כולנו רוצים לדעת שזה ייגמר. אבל מה שקורה מתחת לפני השטח עמוק יותר והרבה יותר מבלבל.

הפחד שהחרדה לא תעבור, הוא לא תוצאה של החרדה, אלא הדלק שלה.במילים אחרות, החרדה ניזונה לא רק מהטריגר הראשוני, אלא בעיקר מהפחד שהיא תישאר.

החשש מההתקף הבא גורם לגוף להישאר בכוננות גם כשהכול שקט מסביב. הלב דופק מהר יותר, הנשימה נעשית שטחית, השרירים מתוחים והמוח נכנס ללולאות. וכשאין ודאות, כל תחושה קטנה מקבלת פרשנות דרמטית. כל דקירה קטנה בחזה נתפסת כסכנה אמיתית. כל קושי להירדם הופך ללילה שלם של פחדים. והשאלה שמרחפת היא תמיד אותה שאלה, מה אם זה לא ייעלם לעולם.

זאת בדיוק הסיבה שהחרדה לא עוזבת. המוח מחפש כל הזמן הוכחות לסכנה, ואם הוא לא בטוח, הוא מניח שהכול סכנה.וכשהוא מקבל תגבור מהפחד מהפחד, הוא נשאר שם.

דווקא ההבנה הזו יכולה להיות משחררת. כי מה שמחזיק את התחושות הוא לא רק מצב פיזי, אלא פרשנות ומאבק פנימי.

כשנלחמים בחרדה, בעצם נלחמים בגוף. וכשנלחמים בגוף, הוא לא נרגע. הוא מגיב בדיוק כמו שהוא מתוכנת להגיב , בהגנה.

אבל לא צריך להילחם, צריך להבין. להבין מה מפעיל את המערכת. להבין מה הגוף מנסה להגיד. להבין איפה אפשר להחזיר את תחושת השליטה.

אם הצלחתם לייצר תחושת פחד כל כך חזקה רק ממחשבה, זה רק מוכיח שיש לכם יכולת להשפיע גם לכיוון השני. ש לכם את היכולת לייצר שקט, יציבות ורוגע, גם מבפנים.

המוח הוא לא אויב, הוא פשוט פועל לפי התוכנה שלמד.וברגע שמשנים את התגובה, משנים את התוכנה כולה.

השקט שאנחנו מחפשים לא מגיע מתשובות מבחוץ. גם לא מאבחונים, בדיקות או הבטחות. הוא מגיע כשבונים יציבות פנימית שלא תלויה בדבר חיצוני.

במקום לחפש ודאות מחוץ לעצמנו, נבנה בתוכנו עוגן יציב.במקום להיבהל מכל תחושה, נלמד להבין מה היא באה לומר. ובמקום לשאול מתי זה ייגמר, נשאל, מה בתוכי מוכן להשתחרר.

אין כאן קסמים, אבל יש דרך. היא דורשת הקשבה פנימית. היא דורשת שינוי עמוק של דפוסים תת מודעים. והיא אפשרית לגמרי.

הגוף שלנו לא מקולקל. הוא פשוט פועל לפי קוד שלמד, וניתן לכתוב לו קוד חדש.

וברגע שמבינים את זה, נפתח מרחב חדש של שקט. שקט שלא תלוי בזמן, בנסיבות או באנשים אחרים.

שקט שבא מבפנים , וכשהוא נבנה, החרדה כבר לא צריכה להישאר.