אתם לא משתגעים זאת רק חרדה ואפשר להשתחרר ממנה

יש רגעים שהגוף מגיב בעוצמה כזו עד שנדמה שמשהו עמוק בתוכנו נשבר. רגעים שבהם הדופק עולה בלי אזהרה, הראש נטען במחשבות שמרגישות כמו צרחה פנימית, והעולם נראה מעט מרוחק כאילו מישהו כיבה את הקשר הרגיל בין הגוף לבין התודעה. אלה הרגעים שבהם רוב האנשים שואלים את עצמם את השאלה שמפחידה יותר מהחרדה עצמה. אולי אני משתגע.

זו מחשבה שמגיחה מהר, כמעט אינסטינקטיבית. הגוף מרגיש זר, הנשימה מתקצרת, הסחרחורת מתגברת, וכל תחושה קטנה מקבלת משמעות גדולה מדי. דקירה בבטן הופכת לאזהרה. רעד קטן ביד מתפרש כאיום. כל שינוי קטן בגוף נחווה כאילו הוא עומד להוביל לאירוע שאי אפשר לעצור.

וזה החלק שאנשים לא מדברים עליו. הגדול לא נובע מהתחושות עצמן, אלא מהפרשנות שהמוח נותן להן. המחשבה שהן יישארו, שהן יגדלו, שהן יעלו שוב בדיוק ברגע שבו נרצה להרגיש שקטים. הפחד הזה בונה צל פנימי שמלווה כל יום שנראה לכאורה רגוע.

בתוך הצל הזה קיים שקט, שקט של המתנה. מתח נמוך שנשמר כל הזמן. כוננות מתמדת לקראת ההתקף הבא.

וכשחיים כך מספיק זמן, קל מאוד להתחיל לחשוב שמשהו בנו מקולקל. שאנחנו שונים מאנשים אחרים. שאנחנו חלשים. שאין דרך אמיתית לצאת מהמעגל הזה.

אבל האמת רחוקה מזה מאוד. התחושות האלה הן לא סימן לשיגעון והן לא סימן להידרדרות נפשית. הן הרבה יותר פשוטות והרבה יותר אנושיות. הן עדות לעומס רגשי ולמנגנון הגנה שעובד שעות נוספות. הגוף מפעיל אזעקה לא מפני שאתם בסכנה אלא מפני שהוא מזהה עייפות, שחיקה, פחדים שנצברו, ודפוסים שנלמדו לאורך השנים.

הגוף לא מנסה לפגוע. הוא מנסה להגן. רק שהוא משתמש בשפה שאף אחד לא לימד אותנו להבין.

יש משהו מנחם בהבנה הזו.כי היא מחזירה את המקום שבו נמצאת השליטה. החרדה אינה מהות קבועה. היא תגובה. היא קוד שהמוח הפעיל שוב ושוב עד שהפך לברירת מחדל. וכל קוד ניתן לשכתוב.

אפשר ליצור מערכת פנימית חדשה שמזהה סכנה אחרת, שמפעילה את עצמה רק כשצריך, שמתארגנת סביב תחושת ביטחון ולא סביב תחושת איום. וזה לא דורש תלות באנשים אחרים, לא מחייב תרופות, ולא מצריך חפירה אינסופית בעבר.זה דורש שינוי במקום שבו הכול נוצר. בתת המודע.

שם נמצאים ההרגלים העמוקים. שם יושבות הטראומות שלא סופרו במילים. שם נקבעו הקשרים בין תחושות לבין מחשבות. ושם בדיוק מתרחש השינוי האמיתי.

הדרך להשתחרר מחרדה אינה דרך של מאבק. היא דרך של שינוי פנימי. של יצירת דפוסים חדשים שמלמדים את הגוף איך להירגע במקום להילחם, איך להאמין במקום לחשוש, איך לשחרר במקום להיאחז.

ולמרות שזה נשמע רחוק, זה קרוב הרבה יותר ממה שנדמה. הגוף לא מבקש נס. הוא מבקש סדר חדש. סדר שבו אתם לא נבהלים מעצמכם, שבו הנפש לא נשחקת, שבו יש מקום לתחושת שקט יציבה.

אפשר לחזור להיות מי שהייתם לפני החרדה. אפשר לבנות תחושת ביטחון פנימית שמחזיקה גם ברגעים חלשים. ואפשר להגיע לשם בצעדים מדויקים וברורים, כל עוד מבינים דבר אחד. אתם לא משתגעים.אתם משתנים. וזה שינוי שאפשר לכוון אותו למקום טוב.