למה הסקפטיות מונעת ממך להשתחרר מהחרדה, ואיך מחזירים אמון בעצמך

יש רגעים שבהם אנחנו רוצים לשנות, באמת רוצים, אבל משהו בפנים עוצר אותנו. זה לא רק הפחד מכישלון, אלא ספק עמוק יותר , ספק ביכולת שלנו להחזיק שינוי לאורך זמן. אנחנו שואלים את עצמנו "מה אם אתחיל ולא אצליח", "מה אם זה לא יעבוד עליי", או "מה אם אני פשוט לא מסוגל". הספק הזה שקט לפעמים, אבל יש לו כוח עצום. הוא לוחש לנו לא לנסות, כי אז לא ניכשל. הוא משכנע אותנו להישאר באותו מקום, כי אולי שם אנחנו מוגנים יותר. אבל זו אשליה.

העניין הוא שספק עצמי לא נעלם כשמתעלמים ממנו. להפך, הוא מתחזק. כל ניסיון שלא נעשה, כל צעד שלא נלקח, מזין אותו עוד קצת. כך, בלי לשים לב, אנחנו בונים לעצמנו קירות פנימיים. קירות שאי אפשר לראות, אבל הם עבים וחזקים לא פחות מקירות אמיתיים. אנחנו מסתובבים בעולם עם תחושת תסכול שקטה , יודעים שיש בנו הרבה יותר, אבל לא מצליחים להביא את זה לידי ביטוי.

הסיבה האמיתית לכך היא שהספק שלנו לא חי במחשבות ההגיוניות בלבד, אלא עמוק יותר, בתת המודע. זה המקום שבו נמצאות כל ההחלטות הבלתי מודעות שלנו לגבי מה אפשרי עבורנו ומה לא. זה המקום שבו חוויות העבר, האכזבות, הפחדים וההשוואות לאחרים יושבים ומנהלים אותנו. כל עוד לא ניגש לשורש הזה, נמשיך לחיות עם ההגבלות שהוא שם לנו, גם אם ננסה לשכנע את עצמנו אחרת.

כדי לשבור את המעגל הזה, אי אפשר להסתפק בשיחות עם עצמנו ברמה המודעת בלבד. המחשבה ההגיונית אומרת לנו "הכול בסדר, תתקדם", אבל תת המודע מגיב עם "רגע, זה מסוכן, זה לא בשבילך". וזו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מנסים שוב ושוב שיטות, כלים, או פתרונות זמניים, אבל מרגישים שבסוף הם חוזרים לאותה נקודת התחלה.

העבודה האמיתית היא לשנות את הקוד הפנימי, את האופן שבו תת המודע שלנו מתרגם את העולם, את עצמנו ואת היכולות שלנו. כשאנחנו עושים את זה, משהו עמוק משתנה. פתאום המחשבות שמופיעות הן אחרות, האוטומטים מתחלפים, והגוף מגיב אחרת למצבים שבעבר הפעילו אותנו. זה לא קסם ולא סיסמה, זו פשוט הדרך שבה המוח שלנו עובד. כשאנחנו מדברים אליו בשפה שהוא מבין, הוא מוכן להקשיב.

ראיתי את זה קורה פעמים רבות אצל אנשים שהגיעו אליי כשהם מלאים בספקות, משוכנעים שהם "מקרה קשה" או "אבוד מראש". הם חשבו שהם לא בנויים להשתנות, אבל בפועל, מה שהיה חסר להם זו הדרך להגיע לשורש, לא לתסמין. ברגע שהם התחילו לשנות את הדפוסים בתת המודע, משהו נפתח. זה לא אומר שהפחדים נעלמו ביום אחד, אלא שהם הפסיקו לנהל אותם. במקום לחשוב "אני לא אצליח", הם התחילו לחשוב "אני מסוגל להתמודד". ומשם, השינוי כבר קיבל חיים משלו.

כשאנחנו לומדים לעבוד עם תת המודע, אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו. אנחנו מפסיקים לנסות "לנצח" את הספק, ומתחילים לשכתב אותו. זו לא הבטחה לחיים בלי אתגרים, אלא הזמנה לחיים שבהם האתגרים כבר לא עוצרים אותנו.