מדוע החרדה נמשכת ונמשכת ואפילו מתחזקת

חרדה היא דבר נרכש ונלמד ולכן אפשר להיפטר ולהשתחרר ממנה.

בואו נצלול רגע פנימה להבין מה זה באמת אומר:

ניתן ללמוד חרדה באמצעות התנסויות.

אם אדם חווה חוויה שלילית או טראומטית במצב ספציפי,

הוא עלול לפתח חרדה כאשר יתמודד עם נסיבות דומות בעתיד.

למידה מצפיה, שבה החרדה מעוצבת על ידי אנשים אחרים משמעותיים,

למשל אנשים שנתפשים בעיננו כבעלי סמכות

כמו: הורה, מורה, גננת ,רופא

במיוחד כאשר אנחנו בגילאים צעירים עד גיל 7

יכולים להשפיע ולתרום להתפתחות החרדה.

הנה כמה דוגמאות שממחישות כיצד התנהגויות כמו הימנעות

והתנהגויות "חיפוש בטיחות" יכולות לתרום לחיזוק ושימור החרדה:

חרדה חברתית: בואו ניקח כדוגמא אנשים עם חרדה חברתית

שחווים פחד וחרדה עזים במצבים חברתיים.

הם עלולים להימנע באופן עקבי ממפגשים חברתיים,

מסיבות או מצבים שדורשים דיבור בפני קהל,

מכיוון שהם חוששים שישפטו אותם או יביכו אותם.

על ידי הימנעות מהמצבים כאלו,

הם מקלים זמנית את החרדה שלהם. עם זאת, לאורך זמן,

**הימנעותם מחזקת את האמונה שמצבים חברתיים מסוכנים או מאיימים.**

ההימנעות הזו מונעת מהם לפתח מיומנויות חברתיות,

לבנות מערכות יחסים משמעותיות ולאתגר

את האמונות השליליות שלהם לגבי אינטראקציות חברתיות.

כתוצאה מכך, החרדה שלהם נמשכת או אפילו מתעצמת.

הפרעת פאניקה: אנשים עם הפרעת פאניקה

חווים לעתים קרובות התקפי פאניקה,

שהם אפיזודות פתאומיות ואינטנסיביות של פחד

המלוות בסימפטומים גופניים כמו דופק מהיר, קוצר נשימה וסחרחורת.

כדי למנוע התקפי פאניקה עתידיים,

הם עשויים להתחיל להימנע ממצבים

או מקומות שהם מקשרים להתקפים קודמים.

לדוגמה, מי שחטף התקף חרדה בקניון צפוף

עלול להימנע מללכת למקומות צפופים.

אמנם התנהגות הימנעות זו מפחיתה זמנית את החרדה שלהם,

אבל היא גם מגבילה את החופש שלהם

ומגבילה את הפעילות היומיומית שלהם.

על ידי הימנעות ממצבים אלה, הם מחמיצים

הזדמנויות ללמוד שהתקפי פאניקה

אינם מסכני חיים וניתן לנהל אותם ביעילות.

כתוצאה מכך, הפחד שלהם מהתקף פאניקה נוסף

נמשך ואפילו יכול להתרחב למצבים נוספים.

הפרעה טורדנית: אנשים עם OCD

עוסקים לעתים קרובות בהתנהגויות של

חיפוש בטיחות כאמצעי להפחתת חרדה

הקשורה למחשבות או אובססיות טודרניות.

לדוגמה, מישהו עם אובססיה לזיהום

עלול לעסוק בשטיפת ידיים מוגזמת

או להימנע מלגעת בחפצים מסוימים

שהם תופסים כמלוכלכים.

על ידי עיסוק בהתנהגויות בטיחות אלה,

הם מקלים זמנית את החרדה שלהם.

עם זאת, ההקלה היא קצרת מועד,

והחרדה חוזרת, ומחזקת את האמונה

שהתוצאה המפחידה (זיהום) היא איום ממשי.

ככל שהם מסתמכים יותר על התנהגויות בטיחות,

כך החרדה שלהם נשמרת יותר, והמחזור נמשך.

שבירת המעגל הזה כרוכה בהפחתה הדרגתית

של ההסתמכות על התנהגויות בטיחות ולמידה

שסביר להניח שההשלכות החוששות לא יתרחשו.

בכל הדוגמאות האלו, התנהגויות הימנעות

התנהגויות חיפוש בטיחות מספקות הקלה זמנית מחרדה.

יחד עם זאת, הם מונעים מעצמם

לפתח אסטרטגיות התמודדות אפקטיביות

וללמוד שהחרדה ניתנת לניהול. ואפילו להעלמתה

לאורך זמן, התנהגויות הימנעות ובטיחות יכולות לתרום

להתחזקות ואפילו להסלמה של תסמיני החרדה.